<h1>או"ז הלכ' גיטין סימן תש"ה נכפל להלן בשו"ת סי' תשמ"ה והוגה כאן עפ"י שם</h1>
<h2>דף י:</h2>
שאלני ה"ר אביגדור הכהן והשבתי לו. זו התשובה והשאילה. ואשר כתבת כי באותם מדינות פעמים הורגלו לעשות שטרות של עכו"ם בין יהודי לחבירו והנה בא דין לפנינו בעסק בית אחד שהלוקח טוען מכרת לי והנה הוא דר בו עכשיו על [פי] ערכאות של עכו"ם אבל לא דר בו שני חזקה בלא ערעור והלה אומר לא מכרתי לך מעולם והלוקח הוציא לפנינו שטרות של עכו"ם על המכירה ועל זה אנו שואלים מלפני רבותי' מה אדון בהון שהרי שנינו פ"ק דגיטין כל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם כשירין ואמרי' בגמ' קא פסיק ותני ל"ש מכר ל"ש מתנה בשלמא מכר כו' אלמא משמע דלא מכשרינן אלא הנהו דעבידי ע"פ דיינין נאמנין דלא מרעי נפשייהו אבל הנהו דעבידי בכינופיא דארמאי כגון סופר עכו"ם המאסף עידי עכו"ם וכותב שטרות על מה (שעושה לפניו) [שנעשה בפניו] מספקא לן מה דינם משום דשכיחי בהני ספרי דאיכא דמרעא נפשייהו ואע"ג דסלקי בערכאות של עכו"ם לפני הדיינין הקבועין שלהן ודייני בהו ע"כ לשונך. והבנתי מתוך לשונך כי זה השטר לא נעשה על פי ערכאות אלא בכינופיא דארמאי אלא שלאחר כך הובא זה השטר בערכאות לפני הדיינין הקבועין שלהן (ותו) [ודנו] על פי זה השטר (והחזיקו) [והחזיקוהו] בבית על פי זה השטר וא"כ הוא נראה בעיני דההיא שטרא חספא בעלמא הוא ולית ביה מששא מדאמר[י'] פ"ק דגיטין [י"א ע"א] רבינא סבר (לה) לאכשורי בכינופיא דארמאי א"ל רפרם ערכאות תנן ופי' רבינו שלמה זצ"ל סבר לאכשורי [שאר] שטרות בכינופיא דארמאי שאינם ערכאות ואהדריה רפרם ולא עבד עובדא. הא למדת דשטר שנעשה בכינופיא שלא על ידי ערכאות דלאו כלום הוא והכי נמי אמרי' בירושלמי דפרקין [הלכה ד'] שטר יצא בבית שאן והיו עדיו עכו"ם ר' אסי אמר איתפלגון ר"י ורשב"ל חד אמר כשר וח"א פסול ר' אבהו מפרש ר' יוחנן אמר פסול רשב"ל אמר כשר וקיי"ל ר"י ורשב"ל הלכה כר"י בר מהני תלת דהחולץ [ל"ו ע"א]. ואי משום דהובא זה השטר לפני הדיינין הקבועין שלהן והחזיקוהו בבית על פי [זה] השטר בהא לית ליה שום זכותא ואע"ג דיש לבעל דין להשיב ולומר מדפרכי' אלא מתנה במאי קני בהאי שטרא [שטרא] חספא בעלמא הוא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא אלמא אע"ג דהאי שטרא חספא בעלמא הוא מ"מ הואיל ונעשה על פי ערכאות [של עכו"ם] גבי ביה הכא נמי אע"ג דהאי שטרא לאו כלום הוא הואיל והובא לפני הדיינין הקבועין שלהן והחזיקוהו בבית ע"פ זה השטר גבי ביה לא היא דשאני התם שהשטר מתנה זה נכתב בערכאותם ע"פ ערכאות ומלכא אמר דכל שטר שיכתב ע"פ ערכאות על הקרקע אפי' כי האי גבי ביה דדינא דמלכותא דינא דהואיל וגזירתא דמלכותא היא הכי קיבלו עלייהו כדפי' רבי' שמואל זצ"ל בפרק חזקת הבתים [נ"ד ע"ב] דינא דמלכותא כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם דינא שכל בני [ה]מלכות מקבלים עליהם (ברצונם) [מרצונם] חוקי המלך ומשפטיו הלכך דין גמור הוא, הלכך הכא נמי הואיל ומצות המלך [היא] כדפסיק ותני כל השטרות (ו)אפי' שטר מתנה (ואוקמה) [דאוקמה] שמואל [משום] דינא דמלכותא (ה"נ) [הכי] הוי דינא, אבל שטר שנכתב בכינופיא ולא בערכאות אע"ג דדנו ערכאות על פיו לא אשכחן דמלכא אמר דגבי ביה דלא שייך הכא למימר דלא מרעי אנפשייהו הואיל ואינם מעידים כ"א דנים לפי מה שרואים כתוב בשטר ואין לנו שום כח להוציא הבית מחזקת בעלים הראשונים וכ"ש לפי לשון שני דאיבעית אימא תני חוץ מכגיטי נשים דהואיל והשט' חספא בעלמא הוא לא זכה במתנה ולא אמרינן דינא דמלכותא דינא, מעתה הכא נמי אע"ג דדנו הערכאות והחזיקוהו בבית הואיל והשטר לאו כלום הוא לא אמרי' דד"ד וכי האי לישנא קיי"ל דפר"ח זצ"ל אוקימנא למתני' חוץ (מגיטי) [מכגיטי] נשים ושחרורי עבדים ודייקי' מינה דמתנה כמותם וכן פסק הרמב"ם זצ"ל [פכ"ז מלו' הל"א] דשטרי מתנה שחותמי[ה]ן עכו"ם שהן כחרס ולית בהן מששא. ועוד אומר אני דאפי' נכתב זה השטר ע"פ הדיינין הקבועין שלהן אפ"ה פסול דאין אלו ערכאות ששנינו במשנתנו שכ"כ [ב]פר"ח זצ"ל [פי'] ערכאות מושב קבוע לדון לשרים ולשופטים, ולקמן כי שנינן אליבא דר"ש בשמות מובהקין פר"ח זצ"ל שמתרחקין מדבר שקר ומקבלת שוחד כגון פ' ופ' שהיו באותו [ה]זמן במדה הזאת ודווקא בערכאות (דמושב) [במושב] השופט שהוא כמו שאמרנו ואם לאו בגיטי (נשים) [ממון] פסולין כ"ש בגיטי נשים עכ"ל וכן כתב רבי' יצחק אלפס בההיא דא"ל רפרם ערכאות תנן דוקא ערכאות דלא מקבלי שוחדא אבל דיינים הקבועים שלהם אין אלו ערכאות ששנינו דלא קים לן בגוייהו דלא מקבלי שוחדא. וזה לשון ה"ר משה בר מימון זצ"ל [שם] כל השטרות שחותמיהן עכו"ם הרי אלו פסולין חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי החוב והוא שיתן המעות בפניהם ויכתבו השטר בפנינו מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי המכר או דמי החוב והוא שיהו עשויין בערכאות שלהן אבל במקום קיבוץ פלילים בלא קיום השופט שלהם לא יועילו כלום וכן עידי ישראל שיעידו על אלו עכו"ם שהן עידי השטר ועל זה השופט שלהן שקיים עדותן שאינן (יודעין) [ידועין] בקבלנות שוחד ואם חסרו (שוטרי) [שטרי] העכו"ם דבר מכל אלו הרי (הוא) [הן] כחרס וכן שטרי הודאות [ומתנות] ו(מ)פשרות ומחילות שהן בעדים שלהן אע"פ שיש בהן כל [הדברים] שמנינו הרי הן כחרס עד כאן לשונו הרי פסק דבעינן שנדע בהם שאינן מקבלין שוחד וגם פסק כלישנא אחרינא דשנינן חוץ מכגיטי נשים ולא הוי משנתינו מטעם דינא דמלכותא דינא [הרי תלתא קראי דסמיכי פר"ח ורבינו אלפס ורבי' משה בר מיימון דכולהו פסקי דערכאות דמתניתי' דקים להו בגווייהו דלא מקבלי שוחדא הא לא קים לן בגווייהו הא שטרא דאיתעביד אפומייהו חספא בעלמא הוא ופסקי נמי פר"ח וה"ר משה בר מיימון כלישנא אחרינא דשנינן תני חוץ מכגיטי נשים ולא הויא טעמא דמתניתין כדשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא] ואע"ג דקיי"ל כשמואל דאמר דד"ד כדפר"ח זצ"ל דרבא קאי כותיה בהגוזל בתרא [קי"ג ע"ב] מ"מ שמואל לא אמר זה (ממתני') [אמתני'] דשטרות העולין בערכאות של עכו"ם אלא [ד]תלמודא שני הכי ולישנא אחרינא שני חוץ מכגיטי נשים ופסק[י] רברבתא כלישנא אחרינא כדפרי'. והשתא דאיתבריר לן דטעמא דמתני' לא מטעמא דדינא דמלכותא דינא אלא משום אי לאו דיהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעין נפשייהו וכותבין (לו) [להא] שטרא הלכך מה"ט משוינן להו כישראלים ומפקינן ומוקמי' אפומייהו מיהו טפי מישראלים לא הוו ובעינן שיהא השטר כתוב כהלכתו ובעינן שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה כדפרכי' והא בעינן שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא ומשני בדמהדר וכההיא דר"פ גט פשוט [קס"א ע"ב] דא"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה מ"ט א"ר עמרם לפי שאין למדין משיטה אחרונה ופי' רבי' שמואל זצ"ל דזהו שאנו כותבין בסוף השטר וקנינא מן פב"פ ככל מה דכתוב ומפורש לעיל כו' ופי' טעמא משום זיופא דאי לא כתב הכי מצי מזייף. מעתה הואיל ובשטר שכתבו ישראלים חיישינן לזיופא אי לא הדר וכתב וקנינא כ"ש היכא שנכתב בערכאות של עכו"ם דאיכא למיחש לזיופא דגריעי מישראלים ולא עדיפי מישראלים ושבח והלולים לאין כמוהו באלים. הלכך נראה בעיני דהאי שטרא חספא בעלמא הוא ולית ביה מששא ולא מידי דחששא. יצחק בר משה נב"ה המחבר.
